מה קרה לווסטווד?

/
/
/
45 Views

עד לפני כמה שנים, ווסטווד היה המקום ללכת אליו אם אני רוצה לפנק את עצמי. כשעברתי לראשונה ללוס אנג'לס, רציתי למצוא מקום שבו אני יכול להסתובב… להסתכל בחנויות וכו'… משהו, אולי, שיזכיר לי את העיר ניו יורק. לוס אנג'לס היא לא עיר מהלכת… ובכל זאת נאמר לי (על ידי מיס סוזן פ. מאנסינו) שהמקומות הטובים ביותר להסתובב בהם הם טיילת הרחוב השלישי בסנטה מוניקה, ו-Westwood Village. לא הייתי שם שנים, אבל אחרי שנסעתי לווסטווד עם רון בשבוע שעבר, חשבתי שאני אמורה לביקור חוזר…

ממוקם כ-30 דקות מהדירה שלי, ווסטווד שוכנת בצד המערבי של לוס אנג'לס, ממש מזרחית לכביש המהיר של סן דייגו (405). ביתה של האוניברסיטה המוערכת UCLA, ווסטווד הייתה פעם עיר קולג'ים משגשגת…עם חנויות נהדרות, מסעדות, חנויות תקליטים ואולמות קולנוע פנטסטיים. חניה הייתה כאב, ויקר… ובכל זאת זה היה שווה את זה. אפשר היה בקלות לבלות את היום בווסטווד ולהנות…לא יותר.

באותו יום, הייתי נוסעת מהוליווד במיוחד כדי לבלות בווסטווד…הייתי אוכלת פרוסה או שתיים בפיצה לה מוניקה על גיילי…קפוץ לבאסקין רובינס לקצת גלידה, בדוק את Circuit City על Gayley, לבלות שנה בטאואר רקורדס בשדרות ווסטווד, לבדוק חנות תקליטים אינדי או שתיים, וכמובן, לראות סרט…

כשהתחלתי לבלות בווסטווד…היו לא פחות משישה תיאטרונים יחידים של מאן, אחד מאן 4-פלקס, יונייטד ארטיסטס 3-פלקס, ג'נרל סינמה 4-פלקס, ובית קולנוע מדהים בבעלות ובניהול. מאת תיאטראות פסיפיק בשם The Crest. עשרה בתי קולנוע שונים… כולם במרחק הליכה. אתה יכול לראות למה אני אוהב מקום כזה… זה היה כאילו ווסטווד באמת היה באמת סרטים…

במוצאי שבת, ביקרתי בעיר הסרטים הישנה… ומה שמצאתי היה דומה יותר לעיר רפאים. מאז 2006, הייתה יציאה לא נוחה בווסטווד… כולם עזבו, ואף אחד לא עבר לגור.

לפני הסרט בשבת טיילתי בשכונה התוססת של פעם…מה שנשאר ממנה לפחות. טאואר רקורדס בן 2 הקומות נעלם… כל שאר חנויות התקליטים של ווסטווד נעלמו גם כן. ה-Trite Aid נעלם… עכשיו רק חלל ריק. הזדעזעתי לגלות שאפילו מסעדת Gardens of Glendon (אתר של שני דייטים בעבר) סגרה את דלתותיה סופית… בלי שום דבר במקומו. הרחובות הרגישו עכשיו חשוכים ובודדים… אבל נשארו כמה דברים…

ה-In N Out Burger עדיין שם… לשם לקחתי את רון בשבוע שעבר. ואז יש את למוניקס…תודה לאל שלמוניקס עדיין חיה ובועטת. פעם אהבתי ללכת לשם בכל פעם שיכולתי. פיצה מעולה… ממש טובה. בשבת היו לי שתי פרוסות סיציליאניות טעימות…רציתי עוד 100. הנושא של המקום הוא כל ניו יורק… מה שהופך אותו קל מדי לאהוב.

באסקין רובינס שלי עדיין שם…מעולם לא ראיתי אותו עסוק, ובכל זאת הוא תמיד פתוח…אפילו מאוחר. אחרי הפיצה שלי, תמיד הייתי מקבל גביע גלידת וניל ממשפחת בסקין רובינס בווסטווד… בדיוק כמו שעשיתי במוצאי שבת.

אחרי פיצה וגלידה, בדרך כלל הייתי בודק את דוכן העיתונים הענק הסמוך. בשבת לא יכולתי שלא לעצור…לבדוק את מגזיני המוזיקה כמו תמיד…אין ספק שמחתי לראות שדוכן העיתונים שרד, אבל למקומות אחרים לא היה מזל…במיוחד מבחינת מה קרה לבתי הקולנוע ווסטווד במהלך השנים האחרונות..

ה-Man Westwood 4-Plex נסגר מאז והושמד. לא תיאטרון גדול, אבל הפסד בדיוק אותו הדבר. ראיתי שם שלושה סרטים…אלוהים ומפלצות…ושחקן דניס רודמן SIMON SEZ…שצפיתי בהם לגמרי לבד…כלומר..אף אחד לא היה בתיאטרון מלבדי…

כיכר מאן נסגרה. אני חושב שראיתי שם רק סרט אחד… ארגון בחינם… ובכל זאת זה היה מסך יחיד הגון… אני חושב שיש לו אפילו מרפסת. היה תיאטרון ישן ונחמד…

פסטיבל מאן נסגר. המושבים לא היו כל כך מעולים…הם התקפלו…למרות שאני חושב שהם תיקנו את זה. היו שם הרבה חוויות. זה המקום שבו פגשתי את ג'יימי לי קרטיס ושמרתי את המושבים שלה ל-GONE WITH THE WIND…שם ראיתי כמה הקרנות של PGA עם סרטים כמו ABOUT ADAM ו-PURSUIT OF HAPPINESS…שם ראיתי שלג יורד על ארזים…ו שבו ליקקתי את הפצעים שלי כשצפיתי ב-IRON MONKEY אחרי דייט אסון ב-2004…

ה-Man National נסגר ונהרס…מגרש פנוי יושב במקומו…זה היה אחד מבתי הקולנוע האהובים עלי בלוס אנג'לס. היה בו כל כך הרבה אופי…תיאטרון ענק עם מסך ענק…הוא היה מלוכלך ומתוארך, אבל אהבתי את זה. היה לי העונג לראות את SAVING PRIVATE RYAN שם ביום הפתיחה ביוני 1998, כמו גם סרטים כמו חיילים קטנים, שמונה הלילות המטורפים של ADAM SANDLER, 30 DAYS TO YUMA ו-WAR. כואב לי לחשוב שזה נעלם לנצח…

ה-United Artists Westwood 3-plex נסגר ונהרס. עכשיו זה בית מרקחת CVS. לא התיאטרון הגדול ביותר, ובכל זאת אהבתי את זה…ראיתי שם הרבה סרטים…משחקים בעל פה, 15 דקות, THE OTHERS, BOILER ROOM, RUN LOLA RUN, AMERICAN HISTORY X ועוד…

פעם מטרופולין משגשג של עשרה אולמות קולנוע… לווסטווד נותרו כעת רק ארבעה אולמות…

ה-Man Regent ב-Broxton מנוהל כעת על ידי לנדמרק תיאטראות, ולמרבה המזל עדיין פועל כמסך יחיד. ראיתי שם TEA WITH MUSSOLINI, ואז Landmark קנה את זה…ראיתי דברים כמו PERSONAL VELOCITY ו-SESSION 9.

ה-General Cinema Avco 4-plex מופעל כעת על ידי AMC. לא תיאטרון גדול… מעולם לא היה. תמיד היה בזה משהו לא טוב או מוזר..אף פעם לא הרגשתי שמישהו מנהל את התוכנית…למרות זאת…ביקרתי ב-AVCO יותר מכמה הזדמנויות כדי לראות סרטים כמו DIRTY WORK, THE THOMAS CROON AFFAIR, MAN COMPANY, HOT ROD, מר. WOODCOCK, כמו גם TAKEN עם אמא שלי.

ה-Man Bruin עדיין חי וקיים… ובכל זאת זה התיאטרון הפחות אהוב עליי באזור. הסיבה…מרקיזה מדהימה בעיצוב ובוינטג' מבחוץ, אבל שום דבר תפל ופשוט של ג'יין מבפנים. ראית כמה דברים כאן…ספייר, ד"ר. דוליטל, פרדי קיבל אצבעות, וידויים של מוח מסוכן, בתוספת הקרנה של האוצר הלאומי 2: ספר הסודות.

The Crest הוא כעת תיאטרון עצמאי שנאבק בבעלותו ובניהולו של בחור בשם בוב. תיאטרון יפהפה בסגנון ארט-דקו מבפנים ומבחוץ..למרבה הצער הוא על רגליו האחרונות. לבוב נגמר הכסף…ושולח מיילים נואשים לאנשים כמוני ושואל אם מישהו רוצה לקנות את זה…ראה המון סרטים ב-The Crest…EVE'S BAYOU, MAFIA JANE AUSTEN!, DR. STRANGELOVE (או איך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את הפצצה), LAWRENCE OF ARABIA, MAN BISENTENNIAL MAN, יומני הבייביסיטר, מסיבת הציד, ה- ROYAL TENNBAUMS עם אמא שלי, בתוספת הקרנות מיוחדות של CRASH ו-THEAVIA…

למרבה המזל, תיאטרון הבכורה של ווסטווד עדיין נותר על כנו…התיאטרון ההיסטורי המפואר של ווסטווד וילג'…אתר של הקרנות בכורה רבות של סרטים עד היום, בשל הקיבולת הגדולה שלו, הארכיטקטורה הישנה והזוהרת והמרפסת הגדולה שלו. המרקיזה הקדמית שלו היא אתר שאפשר לראות. כשעברתי לראשונה ללוס אנג'לס ב-1998, הקפדתי לבקר בווילג' מיד (לאחר שראיתי אותו בביקור ב-1997). הכפר היה התיאטרון הראשון בארה"ב שהתקין מערכת סאונד THX (עוד ב-1983). זה תמיד היה ריגוש גדול בכל פעם שהלכתי לשם. ראיתי כמה שיותר סרטים… כמו TITANIC, LETHAL WEAPON 4, THE X-FILES, THE SIEGE, GREASE, 3000 מיילים לגרייסלנד, RED PLANET, סופרמן חוזר, מלחמת הכוכבים פרק 1: איום הפנטום, עיניים רחבות SHUT, HOLLYWOOD HOMICIDE (להקרנת הבכורה של הסרט הראשון שלי), THE BRAVE ONE וכן הפיצ'ר של מוצאי שבת…SHUTTER ISLAND. אם הייתה לי הדרך, הייתי רואה שם כל סרט…

מה קרה לווסטווד? אני לא ממש יודע…לפני שעברתי ללוס אנג'לס, שמעתי שיש בעיה של כנופיות…אולי ווסטווד כבר מת כשהגעתי…פשוט הייתי תמימה מכדי לשים לב. כמו כן, עם הגעתם של אקסטרווגנזות פופולריות בחוץ כמו טיילת הרחוב השלישי, הגרוב והאנריקנה בגלנדייל…לאנשים יש פחות ופחות סיבות לבלות בווסטווד. עדיין יש בו UCLA, מוזיאון ארמונד האמר, תיאטרון חי להצגות, שני סטארבקס, שניים או שלושה חדרי כושר, וכמובן הקרנות הבכורה הרבות של הסרטים שעדיין מתרחשות בווילג'…אז…זה עדיין לא מת. אני מתגעגע לזה נורא, לפחות מה שהיה פעם… ובכל זאת יש לי אמונה… יש שם המון נדל"ן פנוי. הגיע הזמן לווסטווד לעשות קאמבק, זה כבר מזמן…



Source by Paul Lyons

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This div height required for enabling the sticky sidebar
Copyright at 2021. www.blogthenticity.com All Rights Reserved